הגנת הפרטיות בעידן המצלמות – מה צריך לדעת על תיקון 13

היום כמעט ואין מקום שאין בו מצלמות אבטחה: בנייני מגורים, חנויות, משרדים, מפעלים ואפילו רחובות ציבוריים. מצד אחד – זה נותן תחושת ביטחון, מצד שני – זה מעלה שאלות לא פשוטות על פרטיות.
כאן נכנס תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, שנכנס לתוקף באוגוסט 2025, והוא מנסה לעשות סדר בין הצורך באבטחה לבין הזכות הבסיסית של כל אחד מאיתנו לפרטיות.

מצלמות שמצלמות אנשים וזיהוי פנים

מצלמה שמצלמת אנשים באופן שבו ניתן לזהות אותם (פנים, תווי גוף, לוחית רכב) נחשבת ככזו שאוספת מידע אישי. ואם מוסיפים לכך מערכות זיהוי פנים חכמות, אנחנו כבר נכנסים לעולם מתקדם של מאגרי מידע ביומטריים.
כאן המחוקק שם קו אדום: לא מספיק להתקין מצלמות, צריך להראות שימוש מידתי, שקוף וחוקי – אחרת חשופים לתביעות ולקנסות.

למה לא לשמור הקלטות יותר מ־30 יום?

שמירת הקלטות מעבר ל־30 ימים הופכת את המאגר לרגיש במיוחד.

• ככל שהמאגר גדול יותר – עולה הסיכון לדליפה או פריצה.

• שמירה ממושכת מאפשרת "מעקב היסטורי" אחר אנשים – וזה פוגע בפרטיות שלהם הרבה מעבר למטרת האבטחה המקורית.

• החוק מתיר שמירה ארוכה רק במקרים חריגים (כמו חקירה פעילה).

לכן, ברוב העסקים והבניינים – חובה להגדיר מחיקה אוטומטית לאחר חודש.

מה דורש החוק מעסקים?

1. שלט ברור וקריא – בכל מקום מצולם חייב להיות שילוט שמסביר מה מטרת הצילום, מי אחראי על המאגר וכיצד ניתן לפנות אליו.

2. ניהול מאגר מידע – אם נשמרות הקלטות או פרטי לקוחות/עובדים, המאגר חייב להיות מנוהל כחוק ולעיתים אף מדווח לרשות להגנת הפרטיות.

3. שמירה על נתוני עובדים – אסור להשתמש במצלמות כדי "לעקוב" אחרי עובדים, אלא רק למטרות אבטחה ברורות.

4. הגבלת זמן שמירת מידע – ברירת המחדל: עד 30 יום בלבד.

5. אבטחת מידע – סיסמאות חזקות, הצפנה, בקרת גישה ותיעוד.

מי רשאי להיכנס למצלמות?

לא כל אחד. החוק דורש להגדיר הרשאות גישה ברורות:

• בעל העסק / ועד הבית – בעלי המאגר.

• מנהל מערכת מוגדר – אחראי לתחזוקה ותפעול.

• שומרים / מוקדנים – מורשים לצפות, אך לא למחוק או להוציא חומרים.

• עובדים – אין להם זכות גישה להקלטות, אלא אם ניתנה הרשאה ספציפית.

חשוב מאוד להגדיר נהלים כתובים – מי צופה? מי שומר? מי יכול להוציא חומר לצרכים משפטיים?

איך מנהלים ארגון גדול עם כמה בעלי תפקידים?

בארגונים, המורכבות גדולה יותר – יש מנכ"ל, סמנכ"ל תפעול, מנהל אבטחה, מנהל IT, לעיתים גם חברה חיצונית למוקד.
הדרך הנכונה:

• חלוקת הרשאות לפי תפקיד – צפייה בלבד, שליפה באישור, מחיקה/עריכה רק לגורם בכיר.

• תיעוד כל כניסה למערכת – כך שאפשר לדעת מי ראה מה ומתי.

• הפרדת הרשאות – לדוגמה: לשומרים יש גישה לצפייה בזמן אמת, אבל לא לארכיון.

• נהלי חירום – מה קורה אם צריך להוציא הקלטה לבית משפט או למשטרה.

ומה עם בנייני מגורים?

בבניינים משותפים, בדרך כלל מדובר בוועד בית או חברת ניהול. שם האתגרים הם:

• מי האחראי הרשמי על המאגר – ועד הבית או חברה חיצונית.

• לוודא שכל הדיירים יודעים שמצלמים אותם (שלטים, עדכונים).

• שהשומרים או המוקדנים לא עושים שימוש אישי בצפייה בהקלטות.

לסיכום

מצלמות אבטחה הן כלי חשוב, אבל הן גם אוספות מידע אישי רגיש. תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות נועד להזכיר לנו שהמטרה היא לא רק ביטחון אלא גם שמירה על כבוד האדם.
שמירה מעבר ל־30 יום, שימוש בזיהוי פנים או הפעלת מצלמות ללא שילוט – כל אלו יכולים לחשוף עסקים, בניינים ואנשים פרטיים לקנסות ולתביעות.

הדרך הנכונה להתמודד היא לנהל את המצלמות כמו שמנהלים כל מערכת מידע ארגונית – עם נהלים, הרשאות, אבטחה ותיעוד. ככה המצלמות מגנות לא רק על הנכסים, אלא גם עליכם.